הגירה שהמניע לה הוא הרצון למצוא עבודה בשכר טוב יותר מאשר בארץ המוצא. אחדות ממדינות אירופה, כגון גרמניה ושוויץ, מתאפיינות בהגירת עבודה נרחבת אליהן, ומולן קיימות מדינות, כגון תורכיה, סין והפיליפינים, שמהן מתקיימת הגירת עבודה נרחבת. בשני סוגי המדינות, הגירת עבודה היא סוגיה חברתית ופוליטית מורכבת. בשנים האחרונות בולטת גם מדינת ישראל כמדינה שקולטת, לא בהכרח מרצון ומתוך כוונה מפורשת, הגירת עבודה בהיקף נרחב, בדמותם של העובדים הזרים. 

הגירת עבודה של עובדים בעלי היתר עבודה מלווה, בישראל ובמדינות אחרות, בהגירת עבודה של עובדים חסרי היתר עבודה, החשופים במיוחד לניצול על-ידי מעבידיהם. בחלק מהמקרים העבודה המוצעת למהגרי עבודה היא עבודה עונתית או זמנית. גם במקרים שבהם העבודה המוצעת היא לטווח ארוך, נוטות המדינות להגביל את שהייתם של מהגרי העבודה אצלם, כדי למנוע הפיכתם לתושבי קבע. 

הגירת עבודה פנימית היא תנועה של עובדים בתוך המדינה, מאזורים דלי תעסוקה לאזורים המציעים תעסוקה רבה יותר.