תאוריה העוסקת בהנעת העובד, שהוצעה בשנת 1964 על-ידי ויקטור ורום (Victor Vroom), בעקבות ביקורתו על תאוריית שני הגורמים של הרצברג. בתאוריה זו מוגדרים שלושה משתנים המשפיעים על מידת השקעתו של העובד:

• ציפיה (expectancy): רמת הציפיות של העובד ביחס ליכולתו למלא את תפקידו, כלומר ההסתברות שמייחס העובד להשגת ביצוע מוצלח של תפקידו כתוצאה מהשקעה שלו בהגשמת יעד זה. זו התשובה שנותן העובד לשאלה: "אם אחתור לבצע את עבודתי כהלכה, באיזו מידה אצליח בכך?"
  הציפיה, ככל הסתברות, משתנה בין 0 ל-1, כאשר הערך 0 פירושו תחושה של העובד שבשום אופן אינו מסוגל לעמוד בדרישות התפקיד, והערך 1 פירושו תחושה של העובד כי אין כל ספק ביכולתו לבצע את תפקידו. גורמים אחדים משפיעים על הציפיה של העובד:
• מידת האמון שלו בהתאמה שבין כישוריו ובין דרישות התפקיד.
• מידת התמיכה שהעובד זוכה לה ממנהליו ומכפיפיו.
• איכותה של סביבת העבודה: הציוד וחומרי הגלם המשמשים את העובד.
  
  
• אינסטרומנטליות (instrumentality): ההסתברות שמייחס העובד להשגת תגמול רצוי מבחינתו (כגון שכר או מעמד) בעקבות ביצוע מוצלח של תפקידו. זו התשובה שנותן העובד לשאלה: "איזה תגמול יינתן לי אם אבצע את עבודתי כהלכה?"
  
  
• גם האינסטרומנטליות משתנה בין 0 ל-1, כאשר הערך 0 פירושו שאין כל קשר בין ביצוע העבודה ובין התגמול, והערך 1 פירושו קשר ודאי בין השניים. שכר עידוד אישי מבטיח לעובד אינסטרומנטליות שערכה קרוב ל-1. במקרים אחרים הקשר בין ביצוע נאות של העבודה ובין התגמול פחות ברור ופחות ודאי.
  
  
• ערכיות (valence): מידת שביעות הרצון שהעובד מצפה להפיק מהשגת התגמול. זו התשובה שנותן העובד לשאלה: "איזה ערך אני מייחס לתגמול שצפוי לי בעקבות ביצוע מוצלח של עבודתי?"
  
  

הנעת העובד היא פונקציה של שלושה משתנים אלה: ככל שהעובד מצפה שמאמציו יתרמו לביצוע מוצלח של תפקידו ושביצוע מוצלח יביא להשגת התוצאות המבטיחות לו שביעות רצון, כן יגדל המאמץ שישקיע בביצוע עבודתו. נוסחה המציגה גישה זו: המוטיבציה שווה למכפלת הציפיה באינסטרומנטליות ובערכיות. כיוון שמדובר במכפלה של שלושה גורמים, הרי ברגע שערכו של אחד הגורמים הוא 0, אין כל משמעות לערכיהם של הגורמים האחרים.

דוגמה: עובד השואף להתמנות למנהל מחלקה ומעריך שהתמחות גבוהה בתפקידו הנוכחי תפגע בקידומו ישתדל להימנע מלהגיע לרמת התמחות זו, ועובד שקידום במסלול הניהולי אינו בראש שאיפותיו לא ישקיע מאמץ בפעילות המבטיחה לו קידום זה. איש מכירות מייחס משקל רב לעמלה המשולמת לו בהתאם למכירותיו, ולכן ישקיע מאמץ בסגירת עסקאות המבטיחות גידול במכירות.

מעסיק היוזם צעדים להנעת העובד צריך לחזות את התשובות שייתן העובד לשאלות הללו, כדי להעריך את יעילות צעדיו