מילון לתנאי עבודה
תוכנית בוורידג' - Beveridge Report
תוכנית שהוגשה בסוף שנת 1942 לפרלמנט הבריטי, בדו"ח בן 300 עמודים שכותרתו "ביטוח לאומי ושירותים נלווים", ונחשבת לנקודת מפנה שהביאה להקמת הביטוח הלאומי במתכונתו המודרנית. התוכנית הוגשה על-ידי ויליאם הנרי בוורידג', בעקבות דיוניה של ועדה בראשותו שעסקה בנושא זה.
התוכנית נועדה ליצור מערכת ביטחון סוציאלי שתלווה כל אדם "מהעריסה עד הקבר" ותבטיח לו הכנסת מינימום. לשם כך הציעה התוכנית להילחם בחמישה "ענקים": מחסור, חולי, בערות, עוני ואבטלה.
עקרונותיה של התוכנית:
- אוניברסליות הביטוח: כל האוכלוסייה משלמת דמי ביטוח לאומי וזכאית לגמלאות.
- שלילת השימוש במבחן הכנסה כתנאי לקבלת גמלאות.
- דמי הביטוח הם ברמה אחידה, וגם הגמלאות הן ברמה אחידה המספקת תנאי מינימום לקיום.
- מימון הביטוח הלאומי על-ידי העובדים, המעבידים והממשלה.
- ניהול כל מרכיבי הביטוח הלאומי באמצעות מוסד מרכזי אחד.
התוכנית התקבלה בהתלהבות רבה על-ידי הציבור, שראה בה תקווה לעולם טוב יותר לאחר המלחמה, אך זכתה להתנגדות עזה של הממסד, ובפרט פקידי האוצר. חרף התנגדות זו אומצו רוב המלצות התוכנית ושימשו בסיס לחקיקה שנעשתה בחמש השנים שלאחר המלחמה. השפעתה של התוכנית חרגה מגבולות ארצה, והשפיעה על תוכנית ביטוח לאומי במדינות רבות אחרות, ובהן מדינת ישראל.