חוסר יכולתו של אדם למצוא עבודה הולמת בשכר, וחוסר יכולתו של שירות התעסוקה לספק עבודה כזו. אבטלה נוצרת בנסיבות שונות:

• אבטלת חוסר ביקוש (demand-deficient unemployment): חוסר ביקוש לעובדים במשק בכללו, כלומר הביקוש הכולל לעובדים קטן מההיצע של העובדים.
• אבטלה אזורית (regional unemployment): אבטלה הנובעת מחוסר ביקוש לעובדים באזור מסוים, יחד עם ניידות עובדים נמוכה באזור זה.
• אבטלה מבנית (structural unemployment): אבטלה הנובעת מחוסר ביקוש לעובדים במקצועות מסוימים, למשל עקב שינוי טכנולוגי או עקב משבר הפוקד ענף מסוים. הסבה מקצועית היא הדרך העיקרית להתגברות על אבטלה מסוג זה.
• אבטלה עונתית (seasonal unemployment): אבטלה של פועלים המועסקים בעבודה עונתית (למשל בחקלאות), בתקופה שאינה עונת העסקתם.
• אבטלה חיכוכית (frictional unemployment, search unemployment): אבטלה זמנית הנובעת מתנועת עובדים ממקום עבודה אחד למשנהו. אבטלה מסוג זה מתקיימת גם במצב של תעסוקה מלאה. היקף האבטלה החיכוכית משקף את יעילותם של התהליכים בשוק העבודה המשמשים ליצירת קשר בין דורשי עבודה ובין נותני עבודה.
• אבטלה רצונית (voluntary unemployment): אבטלה הנובעת מחוסר עניין של עובדים בעבודה ברמת השכר המוצעת להם. אחד הגורמים לאבטלה רצונית הוא "מלכודת העוני".

מטרה חשובה של כל ממשלה היא הקטנת שיעור האבטלה, וזאת עקב הסכנות החברתיות והכלכליות הגלומות באבטלה נרחבת. במיוחד נחוצה מעורבות של הממשלה לצמצום האבטלה בתקופות של האטה או מיתון.

על מנת לאפשר לתושבים קיום נאות גם בעת אבטלה, מזכה חוק הביטוח הלאומי את המובטל, שנתקיימו בו התנאים הנקובים בחוק, בדמי אבטלה.