מילון לתנאי עבודה - ב

ראה ביגוד.

תהליך הקליטה של עובד חדש כולל פעמים רבות דרישה לבדיקה רפואית כתנאי להעסקת העובד. הדרישה נובעת מצורך של המעביד או מחובה המוטלת עליו בחוק. הבדיקה מתבצעת לפני תחילת העבודה או במהלך חודשי העבודה הראשונים, ולה שתי מטרות: 

• לוודא שמצבו הבריאותי של העובד הולם את עיסוקו. על בדיקה זו להיות רלבנטית לעיסוק הספציפי, ולה מטרות אחדות:                                                       
  -  הגנה על בריאותו של העובד: בעיסוקים מסוימים נחשף העובד לסיכונים שונים, והבדיקה באה לוודא את כושרו לעמוד בסיכונים אלה. דוגמה לכך מופיעה בחוק עבודת הנוער, הדורש בדיקה רפואית של הנער קודם לתחילת העסקתו.
  
  - הגנה על הציבור: בעיסוקים שבהם מחלה של העובד עלולה לפגוע בציבור המשתמש בשירותיו של העובד, נדרשת בדיקה רפואית שתמנע סיכון זה.
  
  משיקולי חוסר רלבנטיות קובע חוק שוויון ההזדמנויות בעבודה שאין לדרוש ממועמד לעבודה או מעובד את פרטי הפרופיל הצבאי שלו.
  
  
• לקבוע את מצבו הבריאותי של העובד לשם קביעת זכויותיו בביטוח פנסיוני. הצטרפות לביטוח מנהלים או הגדלה משמעותית של סכום הביטוח (כתוצאה מגידול בשכר) מלווים בבדיקה רפואית שעורכת חברת הביטוח.

חוק עבודת נשים מעניק לעובדת בהריון זכות להיעדר מעבודתה לשם בדיקות רפואיות הקשורות בהריון, וחוק דמי מחלה (היעדרות עקב הריון ולידה של בת-זוג) מתיר לבן זוגה של העובדת ההרה להיעדר, על חשבון מכסת ימי המחלה שלו, כאשר הוא מלווה את בת זוגו לבדיקות רפואיות הקשורות בהריון.

בדיקה רפואית מקיפה של העובד המתבצעת אחת לשנה וממומנת במלואה או בחלקה על-ידי המעביד. בעיסוקים שבהם קיים סיכון לבריאות העובד נדרשת בדיקה כזו, ובשנים האחרונות החלה להתפתח בישראל בדיקה כזו כהטבה לעובדים בכירים. 

תשלום בלתי-קבוע הניתן בעקבות הישג מיוחד, כפרס על ההישג וכתמריץ לעתיד. בונוס ניתן לעובד מסוים, בגין תרומתו האישית, לקבוצת עובדים, או לכל עובדי המפעל. כלי נפוץ למתן בונוס הוא תוכנית שיתוף ברווחים. 

לעתים מתקבלת ההחלטה על הענקת הבונוס בדיעבד, לאחר שהתבררו התנאים המצדיקים צעד זה, ולעתים נקבעים התנאים מראש, כדרך ליצירת גמישות בגובה השכר, גמישות שיש בה התאמה אוטומטית לתקופות שגשוג ולתקופות שפל. יחד עם התקווה לקבלת הבונוס גלומה בו הידיעה שהעובד אינו נמצא בחממה, אלא חשוף לקשיים שהמעסיק עלול להיתקל בהם בכלכלת השוק.

הליך של יישוב סכסוך בין שני גורמים באמצעות העברת הדיון בסכסוך לגורם שלישי, אותו מסמיכים הצדדים לסכסוך לפסוק בעניינם. לשם מניעת הנזק הנגרם עקב סכסוכי עבודה וליישובם המהיר של סכסוכים אלה, הוגדרו בחוקי העבודה ובהסכמים קיבוציים מנגנוני בוררות אחדים:

 המוסד לבוררות מוסכמת בשירותים הציבוריים;

• בוררות מוסכמת לפי חוק הבוררות, תשכ"ח-1968;
• בוררות מוסכמת לפי חוק יישוב סכסוכי עבודה, תשי"ז-1957;
• בוררות חובה לפי חוק יישוב סכסוכי עבודה, אשר ניתן להפעילה רק בנסיבות מסוימות בסכסוכים בשירות הציבורי (הצעות להנהיג בוררות חובה בכל המשק, במטרה לבער את תופעת השביתות, לא נתקבלו).

מבחינת מקור החיוב לפנייה לבוררות, קיימים שני סוגים של בוררות:

• בוררות חובה (compulsory arbitration): בוררות הנובעת מכוח חוק המחייב בוררות בסכסוכי עבודה מסוימים. שם בעל דימוי נעים יותר לבוררות זו הוא בוררות בהתאם לחוק (legistlated arbitration).
• בוררות מוסכמת (voluntary arbitration): בוררות הנובעת מכוח הסכם בין הצדדים ליחסי העבודה המחייב אותם להפנות סכסוכים ביניהם לבוררות. מרגע שנחתם ההסכם המחייב בוררות, אין החובה לפנות לבוררות במקרה זה פחותה מאשר במקרה של בוררות חובה, ההבדל בין שני סוגי הבוררות הוא במקור ממנו נובע החיוב לפנות לבוררות.

מבחינת מהות הסכסוך המועבר לבוררות, ממוינים הסכסוכים בדומה לסכסוכי עבודה:

• בוררות כלכלית (contract negotiation arbitration) או בוררות אינטרסים (interest arbitration) עוסקת בחילוקי דעות בעניין יצירת זכויות חדשות.
• בוררות קובלנה (grievance arbitration) או בוררות זכויות (arbitration over rights) עוסקת בחילוקי דעות לגבי הפרשנות של זכויות קיימות.

ראה בוררות

ראה בוררות

בסעיף 10 לחוק יסוד: הכנסת נאמר "יום הבחירות יהיה יום שבתון, אך שירותי תחבורה ושאר שירותים ציבוריים יפעלו כסדרם". בסעיף 136 לחוק הבחירות לכנסת נקבעה החובה לשלם לעובד שכר בגין יום שבתון זה (בתנאי שעבד אצל המעביד לפחות 14 יום רצופים סמוך ליום זה).

חוק מיסוי תשלומים בתקופת בחירות קובע כללי מיסוי מיוחדים לשכרו של עובד שעבד ביום הבחירות או לפניו בפעילות הקשורה לבחירות.

לקראת הבחירות לכנסת ה-17, שנערכו בחודש ינואר 2003, פירסמה ועדת הבחירות המרכזית את רשימת השירותים הציבוריים אשר יפעלו כסדרם ביום הבחירות:

1. שירותי תחבורה, חניונים ותחנות דלק;
2. בתי אוכל ומסעדות, בתי קפה וקיוסקים, בתי מלון ופנסיונים;
3. מפעלי חרושת וחקלאות שתהליכי הייצור בהם מתנהלים ברציפות;
4. שירותי התקשורת;
5. מפעלי מים וחשמל;
6. אספקת דלק והעברתו;
7. תיאטרונים, בתי קולנוע ובתי שעשועים אחרים;
8. עיתונות, רדיו וטלוויזיה;
9. הובלת לחם, פירות, ירקות ותוצרת חלב, ביום הבחירות עד השעה 11:00 לפני הצהריים;
10. חנויות לממכר מזון בין השעות 6:00 בבוקר עד 12:00 בצהריים (עד 6 שעות);
11. אפיית לחם וייצור מוצרי חלב;
12. כוחות הביטחון ושירותי ההצלה למיניהם;
13. שירותי קבורה.
14. שירותים הפועלים בימי שבת וחג במתכונת מיוחדת, יפעלו באותה מתכונת ביום הבחירות.

עובד בשירותים ציבוריים אלה שהועסק ביום הבחירות זכאי בעד עבודתו לשכר רגיל, ובנוסף לכך השכר שהיה משולם לו אלמלא עבד.

מכלול האמצעים הננקטים על-מנת למנוע פגיעה בעבודה. שלושה חוקים מוקדשים למטרה זו:

• פקודת הבטיחות בעבודה.
• פקודת התאונות ומחלות משלח-יד.
• חוק ארגון הפיקוח על העבודה.

גוף ממשלתי העוסק בקידום הבטיחות בעבודה הוא המוסד לבטיחות ולגיהות.

ראה גם גיהות תעסוקתית, רפואה תעסוקתית. 

לאתר המוסד לבטיחות ולגיהות
לאתר המחלקה לבטיחות ולגיהות באוניברסיטה העברית בירושלים

בהסכמי עבודה רבים נקבעה זכותם של העובדים לבגדי עבודה מהמעסיק.דוגמה לכך היא צו ההרחבה בענף הניקיון, שבו נאמר:

המעסיק יספק, על חשבונו, לכל עובדיו, בכל עת וברציפות וככל שנדרש על פי הוראות תקנות הבטיחות, נעלי בטיחות תקינות; כמו כן יספק המעסיק, על חשבונו, לכל עובדיו, מדי שנה, לפחות 2 סטים של מדי עבודה; כל סט של מדי עבודה יכלול את שני אלה:
(1) חולצה או מקטורן;
(2) מכנסי עבודה או סינר עבודה

בנוסף לאספקת בגדי העבודה ישירות מהמעסיק לעובד, נהוגות עוד שתי דרכים לכך:

• העובד מקבל שוברים לקניית ביגוד.
• במשכורת העובד נכלל רכיב שכר המכונה "ביגוד" או "קצובת ביגוד".

לעתים ברור שבגדי העבודה הם כאלה המשמשים את העובד אך ורק בעבודתו, ולעתים אלה בגדים שהעובד יכול להשתמש בהם גם מחוץ לשעות העבודה. תקנות מס הכנסה (ניכוי הוצאות מסויימות), התשל"ב-1972, מפרטות מתי ביגוד נחשב כהוצאה מותרת בניכוי כלומר הוא פטור ממס:

ההוצאות יותרו לניכוי רק בהתאם לאמור להלן: 80% מההוצאות שהוציא נישום לרכישת ביגוד בעבורו או בעבור עובדו, ואולם אם לא ניתן להשתמש בביגוד שלא לצורכי עבודה - יותרו ההוצאות כאמור במלואן; בפסקה זו, "ביגוד" - בגדים, לרבות נעליים, שנועדו לשמש לצורכי עבודה ומתקיים בהם אחד מאלה:

(1) ניתן לזהות בהם, באופן בולט, השתייכות לעסקו של הנישום;

(2) על פי דין קיימת חובה ללבוש את הביגוד.

ענף ביטוח של המוסד לביטוח-לאומי, המבטיח לעובד פרנסה בתקופה שבה יהיה מובטל, וכך מאפשר למובטל קיום נאות בתקופה זו, עם אפשרות למצוא עבודה הולמת. התשלום שניתן למובטל קרוי דמי אבטלה. 

ראה ביטוח מפני אובדן כושר עבודה

ביטוח המבוצע לחברים בדירקטוריון ולעובדים שהם חברי הנהלת החברה, ומגן עליהם מפני תביעות הקשורות במעשה שלא כדין שעשו בתום לב בעת מילוי תפקידם זה, כגון הפרת חובה כלפי בעלי המניות, הפרת חובת נאמנות כלפי החברה ועוד.

תביעות מסוג זה עלולות להיות מוגשות בעיקר על-ידי בעלי מניות בחברה, וגם על-ידי ספקים ולקוחות. בין נושאי התביעה: מצג שווא בהודעה לבורסה, אי פרסום אזהרת רווח. תביעות הנובעות ממסגרת יחסי העבודה עוסקות באפליה בעבודה ובניהול כושל ששלל רווחים מעובדים בעלי אופציות.

ענף ביטוח של המוסד לביטוח-לאומי העוסק בזכויותיה של היולדת. במסגרת ענף זה משולמות גמלאות אחדות:

• דמי לידה, המחליפים את השכר שהיה משולם ליולדת אלמלא יצאה לחופשת לידה;
• מענק אשפוז (hospitalization grant), המשולם לבית היולדות שבו התקיימה הלידה;
• מענק לידה (maternity grant), המשולם ליולדת וגובהו עולה בהתאם למספר הילדים שנולדו ולמספר הילדים שכבר יש ליולדת;
• קצבת לידה (birth allowance) חודשית, המשולמת ליולדת רק כאשר מספר הנולדים הוא משלושה ומעלה.

לשלושת התשלומים האחרונים זכאית גם יולדת שאינה זכאית לדמי לידה, אך נתקיים בה אחד משני התנאים הבאים:

• היולדת או בעלה הם תושבי ישראל, אף אם הלידה קרתה בחו"ל;
• היולדת ובעלה אינם תושבי ישראל, אך הלידה קרתה בישראל, והיולדת או בעלה הועסקו בישראל לפחות שישה חודשים לפני הלידה.

ביטוח שנועד להגן על המעסיק מהנזק הכספי שייגרם לו עקב מוות או אובדן כושר עבודה של אנשי מפתח בחברה. 

ראה ביטוח רפואי

ראה ביטוח חיים

ענף ביטוח של המוסד לביטוח-לאומי שנועד לספק לעובד הכנסה בעת זיקנה. למבוטחים בענף זה משולמת קצבת זיקנה חודשית מיום הגיעם לגיל המתאים.

ענף ביטוח של המוסד לביטוח-לאומי שנועד להבטיח את זכויות העובד במקרה שמעבידו הגיע לפשיטת רגל או במקרה שניתן צו לפירוק התאגיד שבו הוא עובד. עובד כזה זכאי לקבל מהמוסד לביטוח-לאומי גמלה בגין חוב בשכר עבודה ופיצויי פיטורים שמעבידו נותר חייב לו. הגובה המרבי של הגמלה הוא פי עשרה מהשכר הממוצע במשק.

אם קיים חוב של המעביד לקופת גמל שבה מבוטח העובד, זכאית גם קופת-הגמל לתבוע גמלה מהמוסד לביטוח-לאומי, עד למקסימום השווה לפעמיים השכר הממוצע במשק.

עובד שמעבידו חייב לו סכום העולה על הגמלה המשתלמת לו על-ידי המוסד לביטוח-לאומי, יכול לתבוע את ההפרש ישירות ממעבידו באמצעות המפרק.

ביטוח הנמכר למעבידים על-ידי חברות הביטוח ומכסה את המעביד מפני תביעות הנובעות מנזק גופני או מוות שנגרמו לעובד תוך כדי ועקב עבודתו. המוסד לביטוח לאומי, במסגרת ענף ביטוח נפגעי עבודה, מגן על המעביד, בדרך כלל, מפני תביעות מסוג זה. ביטוח חבות מעבידים נועד להגן על המעביד מפני תביעות לפיצוי נוסף שהוא עלול לעמוד בפניהן, במקרה שהנזק שנגרם לעובד גדול מהפיצוי אותו הוא מקבל מהמוסד לביטוח לאומי.

לאתר כלל ביטוח - חבות מעבידים

ביטוח פנסיוני שנועד להבטיח למבוטח ולבני משפחתו (או למוטב אחר שקבע המבוטח) הכנסה, בצורה של תשלום חד-פעמי או קבוע, בתקופה שבה יפסיק המבוטח לעבוד, עקב נכות, זיקנה או מוות. בביטוח חיים ניתן לשלב סוגים רבים של פוליסות:

• ביטוח ריסק: סכום הביטוח ישולם רק עם מות המבוטח. הפרמיה לביטוח זה נקבעת לפי לוח התמותה אליו משתייך המבוטח, ובהתאם לכך התעריף לגבר גבוה מהתעריף לאשה, התעריף למבוגר גבוה מהתעריף לצעיר, והתעריף למעשן גבוה מאוד לעומת התעריף ללא-מעשן.
• ביטוח חיסכון: בפוליסה זו אין מרכיב של ריסק, אלא זוהי תוכנית חיסכון שמוצעת על-ידי חברת הביטוח, ולכן במקרה של מות המבוטח בטרם עת יקבלו יורשיו רק את הסכום שהספיק לחסוך עד מותו.
• ביטוח מעורב: ביטוח זה משלב ביטוח חיסכון עם ביטוח ריסק, כלומר סכום הביטוח הנקוב בפוליסה ישולם עם מות העובד או בהגיעו לגיל פרישה.
• ביטוח לכל החיים (whole-life insurance): סכום הביטוח ישולם רק עם מות המבוטח, אך בפוליסה ישנו גם מרכיב חיסכון, אותו יכול המבוטח לקבל עם פדיון הפוליסה, גם לפני מותו.
• ביטוח גמלה: בהגיע המבוטח לגיל פרישה תשולם לו גמלה חודשית על-ידי חברת הביטוח. גובה הגמלה נקבע בעת הוצאת פוליסת הביטוח או בעת הפרישה לפנסיה.

ביטוח חיים נמכר על-ידי חברות הביטוח. במסגרת המשכורת מוצע לעובד ביטוח חיים בתוכניות ביטוח חיים קבוצתי וביטוח מנהלים. כמו כן יכול העובד לרכוש פוליסת ביטוח חיים באופן עצמאי.

לאתר אגף שוק ההון, ביטוח וחיסכון, המכיל מידע רב בנושא זה

פוליסת ביטוח חיים שבמסגרתה מבוטחים עובדי המפעל כקבוצה. ביטוח זה נועד להשלים את הביטחון הסוציאלי המושג באמצעות קופת גמל לשכירים. ביטוח חיים זה הוא ביטוח ריסק, כלומר אינו כולל כל מרכיב של חיסכון. סכום הביטוח משולם רק במקרה מוות, ולעתים כולל הביטוח גם מקרה של נכות מלאה או חלקית. ביטוח זה נחוץ במיוחד כאשר קופת הגמל הנהוגה במפעל היא קופת גמל לתגמולים, שבה כמעט ואין כל הגנה מפני מקרי אובדן יכולת עבודה, אך ביטוח החיים הקבוצתי נהוג גם בארגונים שבהם נהוגה קרן פנסיה, למתן מענה מקיף יותר למקרי אובדן יכולת עבודה. 

להבדיל מביטוח חיים רגיל, שבו שיעור הפרמיה נקבע אישית לכל מבוטח (בעיקר על-פי גילו), בביטוח חיים קבוצתי שיעור הפרמיה אחיד לכל חברי קבוצת העובדים המבוטחת, והוא נמוך יחסית לשיעור הפרמיה בביטוח חיים רגיל. גובה הפרמיה תלוי בגובהו של סכום הביטוח, לפי שתי הווריאציות הבאות:

• סכום ביטוח אחיד לכל העובדים, ובהתאם לכך גם פרמיה אחידה;
• סכום ביטוח יחסי לגובה משכורתו של העובד, ובהתאם לכך פרמיה שגובהה יחסי לגובה סכום הביטוח.

ביטוח החיים הקבוצתי מאורגן על-ידי המעסיק או על-ידי ועד העובדים, ומלווה לעתים בהשתתפות המעסיק במימון תשלום הפרמיה.

הביטוח הלאומי הוא מרכיב בסיסי ביישומה של מדינת רווחה, ולו שתי מטרות עיקריות:

לספק לאזרח פרנסה בתקופות שאינו מסוגל לפרנס את עצמו, באופן זמני או קבוע: בעת אבטלה, פגיעה בעבודה, לידה ועוד. בישראל נכלל בקטגוריה זו גם שירות מילואים.

• להבטיח רמת חיים מינימלית הולמת (הבטחת הכנסה), כך שימנע מצב של עוני.

תחילתו של הביטוח הלאומי עם הנהגתם, בגרמניה בסוף המאה התשע-עשרה, של ביטוח פגיעה בעבודה, ביטוח נכות וביטוח זיקנה. האנגלי ויליאם הנרי בוורידג' (Beveridge) נחשב כהוגה הביטוח הלאומי המודרני, באמצעות "תוכנית בוורידג'" שהגיש בסוף שנת 1942 לפרלמנט הבריטי, ובה הציע ביטחון סוציאלי "מהעריסה עד הקבר". לאחר מלחמת העולם השנייה הביאה תוכנית זו להקמת ביטוח לאומי בבריטניה. 

אמנת עבודה בינלאומית משנת 1952 קובעת תקנים מינימליים לביטוח סוציאלי: טיפול רפואי, מחלה, אבטלה, זיקנה, פגיעה בעבודה, נכות, שאירים. בישראל עוסק ברבים מנושאים אלה המוסד לביטוח לאומי. 

במקרים מעטים ניתנים במסגרת הביטוח הלאומי שירותים לנזקקים להם, אך בדרך כלל פועל הביטוח הלאומי באמצעות תשלום גמלאות. אחדות מהגמלאות משולמות לפי מבחן הכנסה, כלומר רק לנזקקים, ואחרות משולמות לכלל הציבור, ללא תלות בהכנסה. אחדות מהגמלאות הן גמלאות מחליפות שכר, כלומר גובהן נקבע לפי גובה השכר המבוטח, ואחרות אינן תלויות בגובה השכר. 

למימון הביטוח הלאומי משמשים דמי ביטוח לאומי הנגבים מציבור המבוטחים - שכירים ומעבידיהם, עצמאיים וכאלה שאינם שכירים ואינם עצמאיים, תוך סבסוד הקבוצות החלשות באוכלוסייה על-ידי הקבוצות החזקות.

לאתר המוסד לביטוח לאומי

תוכנית ביטוח חיים שהמקור לתשלום הפרמיות עבורה הוא הניכוי מהעובד לתגמולים, הפרשת המעביד לתגמולים והפרשת המעביד לפיצויי פיטורים. הפרמיה הראשונית לרכישת ביטוח חיים זה נקבעת לפי שכרו של העובד, בהתאם לאחוזים המקובלים לביטוח פנסיוני. לאחר מכן מוצמדת הפרמיה למדד או לגובה השכר. תנאי הפדיון של פוליסות ביטוח מנהלים עדיפים על פני תנאי הפדיון של פוליסות רגילות לביטוח חיים. 

לחיזוק הביטחון הסוציאלי שמעניקה הפוליסה, נכלל בה פעמים רבות גם ביטוח מפני אובדן כושר עבודה. 

למיצוי הקלות המס החלות על הפרשת המעביד לקופת גמל, כוללות פוליסות ביטוח מנהלים "נספח גמלה" ו-"נספח הוני". 

ביטוח המבטיח לעובד הכנסה חודשית למקרה של אובדן כושר עבודה. בהתאם לסעיף 32(14) לפקודת מס הכנסה קבועים הכללים לפיהם הפרמיה לביטוח זה היא בגדר הוצאה מותרת בניכוי. בהתאם לסעיף 3(א) לפקודת מס הכנסה סכום המשולם לעובד על פי ביטוח מפני אובדן כושר עבודה נכלל בהכנסה החייבת שלו. 

סעיף 10 לחוק ביטוח בריאות ממלכתי מתיר לקופת חולים להציע לחבריה שירותי בריאות נוספים, לשם השלמת הביטוח הרפואי בתחומים שאינם נכללים בסל הבריאות, כלומר אינם נכללים במסגרת חוק ביטוח בריאות ממלכתי, ובתחומים שבהם הכיסוי הנכלל בסל הבריאות אינו מספק. כל אחת מקופות החולים אכן מציעה ביטוח כזה לחברים בה, ובו שלל שירותים נוספים: רפואה משלימה, רפואת ספורט, טיפולי פוריות, קבלת חוות-דעת נוספת, השתתפות במימון ניתוחים פרטיים בארץ ובחו"ל ועוד. התחרות בין קופות החולים מתבטאת גם בהרכבם של שירותי הבריאות הנוספים שהן מציעות. ההצטרפות לביטוח המשלים היא בהתאם לשיקול דעתו של המבוטח, ללא תלות בגילו ובמצב בריאותו, וכרוכה בתשלום פרמיה חודשית לקופת החולים. גובה הפרמיה תלוי במספר המבוטחים ועולה עם עליית גילו של המבוטח. 

תוכניות הביטוח המשלים שמציעות קופות החולים הן:

• שירותי בריאות כללית: כללית מושלם.
• מכבי שירותי בריאות: מגן כסף, מגן זהב.
• קופת חולים מאוחדת: מאוחדת עדיף.
• קופת חולים לאומית: לאומית לכל, לאומית ועוד.

סל השירותים שמציעה כל תוכנית אחיד לכל המבוטחים בתוכנית זו, ללא גמישות למבוטח בקביעת תוכן הסל. גמישות מסוימת ניתנת בקופות החולים המציעות שתי תוכניות של ביטוח משלים, האחת בסיסית והשנייה מקיפה יותר. 

חברות הביטוח מציעות אף הן ביטוח רפואי המהווה הרחבה והשלמה של השירותים הנכללים בסל הבריאות. הביטוח המשלים של חברות הביטוח מתמקד בעיקר במחלות שהטיפול בהן יקר: מחלות קשות, ניתוח פרטי בארץ או בחו"ל וכדומה. ביטוח מסוג זה הוצע עוד לפני חקיקתו של חוק ביטוח בריאות ממלכתי, כתגובה למשבר שבו היתה נתונה הרפואה הציבורית באותה עת. 

בפוליסות הביטוח המשלים מופיעות שתי דרכים לסיוע למבוטח כאשר קורה המאורע המתאים: 

• מתן שירותים רפואיים או מימון שירותים אלה.
• מתן סכום הביטוח שנקבע בפוליסה. סכום זה מאפשר למבוטח רכישת טיפול רפואי יקר, אם כי הוא רשאי להשתמש בו לכל מטרה.

רכישת ביטוח רפואי בחברת ביטוח היא וולונטרית, ותלויה גם בהסכמתה של חברת הביטוח (בהתאם להצהרת בריאות שממלא המועמד לביטוח). בנוסף לרכישה אישית של ביטוח כזה, מקובלת גם הצטרפות קבוצתית במסגרת מקום העבודה ובמימון, מלא או חלקי, של המעסיק. גובה הפרמיה החודשית נקבע באופן אישי לפי גיל העובד (ומאפיינים נוספים, כגון הבחנה בין מעשנים לשאינם מעשנים), או בתעריף אחיד לכל העובדים, תעריף שפירושו סבסוד של המבוגרים על-ידי הצעירים. תעריף אחיד לכל העובדים במפעל אין פירושו תעריף אחיד לכל המפעלים. מפעל המתאפיין באוכלוסיית עובדים צעירה יזכה לתעריף נמוך ממפעל המתאפיין בעובדים מבוגרים. 

לאתר קופת חולים לאומית - ביטוח משלים
לאתר של הפניקס הישראלי - קו הבריאות

ראה ביטוח אחריות מנהלים

1. ענף ביטוח של המוסד לביטוח-לאומי המבטיח קצבת נכות לנכה. נכה הוא מבוטח (תושב ישראל מגיל 18 ועד גיל פרישה) שעקב ליקוי גופני, שכלי או נפשי, הנובע ממחלה, תאונה או מום מלידה, אין לו כושר להשתכר ואינו משתכר סכום השווה לרבע מהשכר הממוצע במשק, או שכושרו להשתכר מעבודה או ממשלח-יד צומצם עקב הליקוי ב-50% או יותר.
   
   שיעור קצבת הנכות תלוי בדרגת הנכות שנקבעה לנכה, במספר התלויים בו ובגובה הכנסותיו. תנאי לקביעת דרגת נכות הוא שרופא מוסמך קבע למבוטח נכות רפואית של 40% לפחות.
   
   קצבת הנכות המלאה ליחיד היא בשיעור של 25% מהשכר הממוצע במשק, והיא ניתנת למי שנקבעה לו דרגת אי-כושר להשתכר של 75% לפחות. בעד תלויים ניתנות תוספות לקצבה זו. נכה שנקבעה לו דרגת אי-כושר להשתכר נמוכה מ- 75% זכאי לקצבה חודשית חלקית.
   
   לשיקום מקצועי זכאי מבוטח שרופא מוסמך קבע לו לפחות 20% נכות רפואית, אשר אינו מסוגל, עקב ליקויו, לעסוק בעבודתו הקודמת או בעבודה מתאימה אחרת והוא זקוק וניתן לשיקום מקצועי.
   
   
2. במסגרת תוכניות פנסיה מקיפה ופנסיה תקציבית נכלל גם ביטוח נכות, המעניק פנסיית נכות לעובד שנעשה נכה. גם בתוכנית ביטוח מנהלים נכלל ביטוח נכות.

ראה גם נכות.

ענף ביטוח זה של המוסד לביטוח-לאומי חל על כל העובדים בישראל (גם כאלה שאינם תושבים), ללא הגבלת גיל, למעט שוטרים, סוהרים וחיילי צבא-קבע. גמלאות במסגרת ענף ביטוח זה יינתנו לעובד שארעה לו פגיעה בעבודה, בתנאי שהפגיעה הוכרה כתאונת עבודה או מחלת מקצוע.

לנפגע-עבודה זכויות אחדות:

• טיפול רפואי (medical care)
  נפגע עבודה זכאי לטיפול רפואי על חשבון המוסד לביטוח-לאומי. הטיפול כולל: אשפוז, תרופות, מכשירים אורתופדיים ועוד. הפניה לטיפול זה תינתן לעובד ממעסיקו. הטיפול הרפואי ניתן על-ידי קופות החולים, ועל-ידי שירותי הבריאות של המדינה.
• דמי פגיעה, המחליפים את השכר שהיה משולם לעובד אלמלא נפגע.
• גמלת נכות מעבודה (work disability pension)
  נפגע עבודה שכתוצאה מהפגיעה נגרמה לו נכות, זכאי לגמלת נכות מעבודה, בין אם חזר לעבודה ובין אם אינו מסוגל לחזור לעבודה. שיעור גמלת הנכות מעבודה תלוי בדרגת הנכות שנקבעה לנפגע ובהכנסתו בשלושת החודשים שקדמו לפגיעה. בעל דרגת נכות של 20% ומעלה לצמיתות זכאי לקצבה חודשית; בעל דרגת נכות של 5% עד 19% לצמיתות זכאי למענק חד-פעמי.
• שיקום מקצועי (vocational rehabilitation)
  נכה עבודה בעל דרגת נכות של 10% לפחות זכאי לשיקום מקצועי, אם עקב הפגיעה בעבודה אינו מסוגל לעסוק בעבודתו הקודמת או בעבודה מתאימה אחרת.
• זכויות לתלויים בנפגע עבודה
  לגמלת תלויים זכאים אלמנה/אלמן ויתומים של נפגע עבודה שנפטר כתוצאה מהפגיעה. גובהה של גמלת תלויים יחסי לשכר או להכנסה של הנפטר בשלושת החודשים שקדמו לפגיעה, והיא משולמת, בתנאים מסוימים, גם להורים, אחים, סב או סבה של הנפטר. אלמנה המקבלת גמלת תלויים זכאית, בתנאים מסוימים, להכשרה מקצועית ולדמי-מחיה בזמן לימודיה. אלמנה או אלמן המקבלים גמלת תלויים זכאים, בתנאים מסוימים, לדמי-מחיה עבור אלה מבין ילדיהם הלומדים לימודים על-יסודיים או הנמצאים בהכשרה מקצועית.

תושב ישראל שמלאו לו 18 שנה, וטרם הגיעו לגיל פרישה, וקרתה לו תאונה שכתוצאה ממנה אבד לו כושר התפקוד זכאי לדמי תאונה מהמוסד לביטוח-לאומי. דמי התאונה ישולמו בעת שהמבוטח נמצא בישראל ועקב אובדן כושר התפקוד לא עסק בעבודה כלשהי.

דמי התאונה ישולמו בעד תקופה של עד 90 ימים רצופים החל ביום שלאחר יום התאונה, אך לא יותר מ-90 ימים בשנת כספים אחת. דמי התאונה ליום הם:

• לגבי מי שביום התאונה היה עובד או עובד עצמאי, בשיעור דמי הפגיעה ליום שהיו משתלמים לו אילו נפגע בתאונת עבודה;
• לגבי שאר המבוטחים, 25% מהשכר היומי הממוצע במשק, כלומר 25% מהשכר הממוצע במשק, מחולק ב-30.

לא משולמים דמי תאונה בעד תקופה שבה המבוטח זכאי לתשלום בעד אי כושר עבודה לפי כל חוק (למעט פקודת הנזיקין), הסכם קיבוצי, הסדר קיבוצי, תקנון של קופת גמל, חוזה עבודה או תקנון של קרן ביטוח או קרן פנסיה. תנאי זה, שמטרתו למנוע תשלום כפול לעובד במקרה של תאונה, מצמצם מאוד את מספר המקרים שבהם ניתן תשלום במסגרת ענף ביטוח זה. 

כמו-כן לא משולמים דמי תאונה בתקופה שבה המבוטח מאושפז במוסד לטיפול רפואי שלא לשם קבלת טיפול רפואי עקב התאונה, משרת בצה"ל, או נמצא במאסר.

לאתר של המוסד לביטוח לאומי - ביטוח נפגעי תאונות

ראה ביטוח לאומי

כלל התוכניות שנועדו להבטיח לעובד ולבני משפחתו הכנסה בתקופה שבה יפסיק העובד לעבוד, עקב נכות, זיקנה או מוות. בתוכניות אלה נכללים קרן פנסיה, פנסיה תקציבית, ביטוח מנהלים וקופת תגמולים לשכירים. כל התוכניות מבטיחות לעובד הכנסה לעת זיקנה, אך הן נבדלות בתנאיהן. 

על-מנת לעודד את העובד לביטוח פנסיוני, מעניקה פקודת מס הכנסה ניכוי או זיכוי ממס הכנסה בגין החיסכון של העובד, ופוטרת ממס (בגבולות תקרה) את הפרשת המעביד למטרה זו.

צו הרחבה לביטוח פנסיוני מקיף במשק נועד להבטיח מתן ביטוח פנסיוני לכל עובד. הצו נכנס לתוקף ב-1 בינואר 2008, והוא מחייב להעניק ביטוח פנסיוני לכל עובד שמלאו לו 21 שנה בגבר, 20 שנה באישה, וצבר ותק של שישה חודשים במקום עבודתו, או שהתקבל לעבודה עם ביטוח פנסיוני ממקום עבודתו הקודם. המעסיק פטור מחובה זו ביחס לעובד שהגיע לגיל פרישה ומקבל פנסיה.

צו הרחבה לביטוח פנסיוני מקיף במשק.

ראה ביטוח חיים

ביטוח רפואי, המבוצע בנפרד מהביטוח הרפואי הרגיל, ומעניק למבוטח טיפול רפואי בשיניו. סוגי הטיפול הרפואי להם זכאי המבוטח ללא תשלום נוסף נקבעים בהסכם הביטוח. ההסכם המקובל מזכה את המבוטחים בטיפול שיניים משמר (כלומר ללא טיפול מסוג התקנת שיניים תותבות או גשר). הביטוח מבוצע על-ידי חברות המתמחות בכך, הידועות שבהן "דקלה" ו-"שלוח". ההצטרפות לביטוח היא באופן קבוצתי, בהסכם בין ועד העובדים והמעביד ובין חברת הביטוח.

הפרמיה החודשית שמשלם כל עובד תלויה בנפשות המבוטחות (העובד, בן/בת זוג, ילדים) והיא בדרך-כלל פחות מ- 40 ש"ח לנפש. עובד שהצטרף להסדר הביטוח חייב להתמיד בתשלום הפרמיה במשך כל תקופת הביטוח שנקבעה מראש (שלוש שנים, למשל), כל עוד הוא עובד במקום העבודה שבמסגרתו הצטרף להסדר הביטוח. בדרך-כלל משתתף המעביד בתשלום הפרמיה (למשל: חצי פרמיה משולמת על-ידי המעביד וחצי על-ידי העובד). השתתפות המעביד היא הטבה בשווה כסף שהעובד חייב במס הכנסה בגינה.

ביטוח רפואי הונהג לראשונה בגרמניה על-ידי ביסמארק בשנת 1881. בבריטניה החל ביטוח זה בשנת 1911, בצרפת - בשנת 1928, ובשוודיה - רק בשנת 1947. תושבי ישראל מבוטחים בביטוח בריאות במסגרת חוק ביטוח בריאות ממלכתי, החל משנת 1995. עד לאותה שנה היתה ההצטרפות לביטוח רפואי וולונטרית.

השירות הרפואי, שלו זכאי כל תושב ישראל על פי חוק ביטוח בריאות ממלכתי, ניתן באמצעות קופת החולים שהוא חבר בה. בישראל פועלות ארבע קופות חולים: שירותי בריאות כללית (הגדולה שבהן), מכבי שירותי בריאות, קופת חולים מאוחדת וקופת חולים לאומית. מימון ביטוח הבריאות במסגרת זו נעשה באמצעות שלושה מקורות:

• דמי ביטוח בריאות, המנוכים משכרו של העובד.
• תשלום ישיר של החולה בעד תרופות ושירותי בריאות.
• תקציב המדינה.

להשלמת הביטוח הרפואי בתחומים שאינם נכללים בסל הבריאות, מציעות קופות החולים וחברות הביטוח ביטוח רפואי משלים, למשל למקרה של מחלה קשה או צורך בניתוח מורכב.

לאתר שירותי בריאות כללית
לאתר מכבי שירותי בריאות
לאתר קופת חולים מאוחדת
לאתר קופת חולים לאומית

ראה ביטוח משלים

ענף ביטוח של המוסד לביטוח-לאומי שנועד לספק הכנסה לשאיריו של עובד. למבוטחים בענף זה משולמת קצבת שאירים חודשית כאשר מתקיימים בהם תנאי הזכאות.

מכלול כלים שנועדו לספק לעובד ולמשפחתו פרנסה גם בתקופות שבהן אינו יכול לעבוד:

• גוף מרכזי ביישום הביטחון הסוציאלי הוא המוסד לביטוח לאומי המעניק גמלאות בתקופות של אבטלה, חופשת לידה, פגיעה בעבודה, תאונה, נכות וזיקנה, וכן מעניק גמלה לשאירים. חוק הבטחת הכנסה, המיושם גם הוא על-ידי המוסד לביטוח לאומי, נועד להבטיח קיום לחסרי הכנסה ולבעלי הכנסה נמוכה, אף אם מצוקתם אינה נובעת מהסיבות המיוחדות שנמנו לעיל.
• להבטחת רווחה בעת זיקנה, מוות או נכות משמשות קרנות הפנסיה, ביטוח מנהלים, ובמידה פחותה גם קופות הגמל הבנקאיות.
• חוק דמי מחלה מבטיח לעובד שכר בתקופת מחלתו, ובצורה טובה יותר מובטח שכר זה בהסכמים קיבוציים. השכר בתקופת המחלה משולם ישירות על-ידי המעסיק, או באמצעות קרן דמי-מחלה.

מרבית הזכויות לביטחון סוציאלי נרכשות באמצעות תשלום דמי ביטוח לגופים המתאימים, תשלום שמקורו בעובד או במעביד, אולם ישנן זכויות, דוגמת הבטחת הכנסה, השייכות לחלק הלא גבייתי (non-contributary) של הביטחון הסוציאלי, כלומר ניתנות גם אם לא קדם להן כל תשלום של דמי ביטוח.

הסדרים המקנים לעובד את הביטחון שמקום עבודתו לא יישלל ממנו. בהסדרים אלה נכללים סעיפים בהסכם קיבוצי המגבילים את זכותו של המעסיק לפטר עובדים. גם מעסיקים שאצלם הביטחון התעסוקתי אינו מובטח בצורה פורמלית חשים מחויבות לעניין זה, כבסיס ליכולתם לגייס עובדים ולשמור על יחסי עבודה תקינים.

ראה בית הדין לעבודה

בית דין המוקם על-פי הסכם קיבוצי או חיקוק, והוא מוסמך לדון בעבירת משמעת של עובדים. במגזר הממשלתי פועלים בתי דין למשמעת לפי חוק שירות המדינה (משמעת), ובמסגרת הרשויות המקומיות פועלים בתי דין למשמעת לפי חוק הרשויות המקומיות (משמעת), תשל"ח-1978. 

הרכב מקובל לשופטים בבית דין למשמעת כולל נציג של העובדים, נציג של המעביד ומשפטן.

ראה בית הדין לעבודה

בתי הדין לעבודה הוקמו בשנת 1969 בעקבות חקיקתו של חוק בית הדין לעבודה. לשיפוטו של בית הדין לעבודה יוחדו הנושאים הבאים:

• תביעות משפטיות שמקורן ביחסי עובד-מעביד, בחוקי העבודה, יישום הסכמי-שכר וכו' (תביעות נזיקין ותביעות בענייני מסים אינן נכללות בקטגוריה זו, והן נידונות בבתי-המשפט הרגילים);
• תביעות בענייני קופת גמל, קרן פנסיה וכו';
• תביעות שבין עובד לארגון עובדים, הקשורות בחברות בארגון או בפעילותו של הארגון בענייני עבודה;
• תביעות בענייני המוסד לביטוח-לאומי;
• תביעות בין מי שיכולים להיות צדדים להסכם קיבוצי, בעניינים הנוגעים להסכם קיבוצי.

בנוסף לשופטים מקצועיים יושבים בדין בבית הדין לעבודה גם נציגי עובדים ונציגי מעבידים.

לבית הדין לעבודה שתי ערכאות:

• בתי דין אזוריים, שמושבם בערים באר שבע, ירושלים, תל אביב, חיפה ונצרת.
• בית הדין הארצי, שמושבו בירושלים.

בשנת 1999 התבררו בבתי הדין האזוריים לעבודה 91,438 תיקים.

דפי מידע בנושא בתי הדין לעבודה, באתר הרשות השופטת.
למאמר של חיים ברנזון, מדיניות שיפוטית ומגמות חדשות בבית הדין הארצי לעבודה - איזון שיפוטי קונקרטי וצודק בין עובדים למעבידים, באתר פסקדין - אתר המשפט הישראלי.

אנשים, שעל-פי סקרי כוח אדם שעורכת הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, אינם עובדים. מספר הבלתי מועסקים גדול ממספר דורשי העבודה הרשומים בלשכות התעסוקה, משום שלא כל הבלתי מועסקים מחפשים עבודה באמצעות לשכת התעסוקה: יש המחפשים בדרכים אחרות, יש שנואשו מלמצוא עבודה, ויש שאינם מעונינים בעבודה. בחודש נובמבר 2001 הגיע מספר הבלתי מועסקים ל-248,500, ואילו מספר דורשי העבודה הגיע ל-198,400 בלבד. 

לבני זוג נשואים מנוהל ברשות המסים תיק אחד, שבמסגרתו מחושב המס לשני בני הזוג. עד לשנת 1992 ייצג תמיד הבעל את שני בני הזוג בפני פקיד השומה. במסגרת תיקון לפקודת מס הכנסה, שנועד להגביר את השוויון בין המינים, בוטל מעמד זה של הבעל, והוא הוחלף במונח "בן זוג רשום". בן זוג רשום הוא אחד מבני הזוג, לפי בחירתם של בני הזוג, המייצג את הזוג בפני פקיד השומה. לקביעת בן הזוג הרשום אין רק משמעות פורמלית כאמור לעיל, אלא היא עשויה להשפיע במקרים מסוימים על גובה המס החל על בני הזוג. לפיכך נקבעו בפקודת מס הכנסה תנאים לבחירת בן הזוג הרשום. 

טופס הודעה/הצהרה בדבר בחירת "בן זוג רשום", באתר של רשות המסים

לבני זוג נשואים מנוהל ברשות המסים תיק אחד, שבמסגרתו מחושב המס לשני בני הזוג. בן הזוג המייצג את שני בני הזוג הנשואים בפני פקיד השומה קרוי "בן זוג רשום", ואילו בן הזוג השני הוא "בן זוג שאינו בן זוג רשום".

המוצר, ההכנסה או השירות עליהם מוטל מס. בהקשר של השכר בסיס המס הוא רכיבי השכר החייבים במס. נקודת המוצא להגדרת בסיס המס למסים החלים על השכר היא הגדרתה של הכנסת עבודה בסעיף 2(2) לפקודת מס הכנסה, ורכיבים אחדים שאינם נכללים בהכנסת עבודה, נוספים לבסיס המס לחישוב מס שכר. 

הרפורמה במס הכנסה שנעשתה בשנת 1975 בעקבות הדו"ח של "ועדת בן שחר" הביאה להרחבת בסיס המס תוך הקטנת שיעוריו. הרחבה נוספת של בסיס המס, ושוב תוך הקטנת שיעוריו, נעשתה בשנת 1990 במסגרת תיקון מספר 83 לפקודה. בשנת 2003 הורחב בסיס המס פעמיים: בתחילת השנה הוטל מס על הכנסות המופקות בשוק ההון ובתוכניות חיסכון, ובאמצע השנה הוטל מס על הכנסות מהימורים. במקביל לצעדים אלה הופחתו שיעורי המס על הכנסת עבודה. 

רכיב שכר עיקרי שאינו נכלל בבסיס המס הוא הפרשות המעביד לקופות הגמל למיניהן. להפרשה הפטורה ממס קבועה תקרה, והפרשה העולה על תקרה זו חייבת במס.

"בעל שליטה" מוגדר בסעיף 32(9) לפקודת מס הכנסה כדלקמן: 

"בעל שליטה" - מי שמחזיק, במישרין או בעקיפין, לבדו או ביחד עם קרובו באחת מאלה:
(א) ב- 10% לפחות מהון המניות שהוצא או ב-10% לפחות מכוח-ההצבעה;
(ב) בזכות להחזיק ב-10% לפחות מהון המניות שהוצא או ב-10% לפחות מכוח-ההצבעה או בזכות לרכשם;
(ג) בזכות לקבל 10% לפחות מהרווחים;
(ד) בזכות למנות מנהל; 

סעיפים אחרים בפקודה מגדירים "בעל שליטה" באופן שונה. על בעל שליטה המועסק כשכיר בחברה שבשליטתו חלים כללי מיסוי שונים במקצת מאלה החלים על שכיר שאינו בעל שליטה.

ראה שכר ברוטו

ראה גיהות תעיסוקתית 

מעברם של עובדים מומחים, בעלי ידע מקצועי מעמיק, ובפרט בעלי תואר מתקדם במדעים, למקומות המעניקים להם אתגר מקצועי ושכר טובים יותר. בריחת מוחות ניתנת לזיהוי בשלוש רמות:

• ברמה המפעלית: מעברם של עובדים למקומות עבודה קוסמים יותר. דוגמה לכך היא מעברם למגזר הפרטי של חיילים שצברו ידע מעמיק במקצועות היי-טק, מיד עם תום החוזה שלהם עם הצבא.
• ברמה המקומית: בריחתם של צעירים משכילים מיישובי השדה לערים הגדולות, המציעות אפשרויות טובות יותר לקידום מקצועי.
• ברמה הלאומית: הגירת מומחים למדינות מפותחות, בעלות תשתית מדעית וטכנולוגית עדיפה. ארצות הברית, ארץ האפשרויות הבלתי מוגבלות, היא יעד מועדף בקטגוריה זו לבני כל האומות.

בכל שלוש הרמות, כאשר היקפה של בריחת המוחות הולך ונעשה ניכר, מושקעים מאמצים לעצירת מגמה זו ולהיפוך כיוונה.