הביטוח הלאומי הוא מרכיב בסיסי ביישומה של מדינת רווחה, ולו שתי מטרות עיקריות:

לספק לאזרח פרנסה בתקופות שאינו מסוגל לפרנס את עצמו, באופן זמני או קבוע: בעת אבטלה, פגיעה בעבודה, לידה ועוד. בישראל נכלל בקטגוריה זו גם שירות מילואים.

• להבטיח רמת חיים מינימלית הולמת (הבטחת הכנסה), כך שימנע מצב של עוני.

תחילתו של הביטוח הלאומי עם הנהגתם, בגרמניה בסוף המאה התשע-עשרה, של ביטוח פגיעה בעבודה, ביטוח נכות וביטוח זיקנה. האנגלי ויליאם הנרי בוורידג' (Beveridge) נחשב כהוגה הביטוח הלאומי המודרני, באמצעות "תוכנית בוורידג'" שהגיש בסוף שנת 1942 לפרלמנט הבריטי, ובה הציע ביטחון סוציאלי "מהעריסה עד הקבר". לאחר מלחמת העולם השנייה הביאה תוכנית זו להקמת ביטוח לאומי בבריטניה. 

אמנת עבודה בינלאומית משנת 1952 קובעת תקנים מינימליים לביטוח סוציאלי: טיפול רפואי, מחלה, אבטלה, זיקנה, פגיעה בעבודה, נכות, שאירים. בישראל עוסק ברבים מנושאים אלה המוסד לביטוח לאומי. 

במקרים מעטים ניתנים במסגרת הביטוח הלאומי שירותים לנזקקים להם, אך בדרך כלל פועל הביטוח הלאומי באמצעות תשלום גמלאות. אחדות מהגמלאות משולמות לפי מבחן הכנסה, כלומר רק לנזקקים, ואחרות משולמות לכלל הציבור, ללא תלות בהכנסה. אחדות מהגמלאות הן גמלאות מחליפות שכר, כלומר גובהן נקבע לפי גובה השכר המבוטח, ואחרות אינן תלויות בגובה השכר. 

למימון הביטוח הלאומי משמשים דמי ביטוח לאומי הנגבים מציבור המבוטחים - שכירים ומעבידיהם, עצמאיים וכאלה שאינם שכירים ואינם עצמאיים, תוך סבסוד הקבוצות החלשות באוכלוסייה על-ידי הקבוצות החזקות.

לאתר המוסד לביטוח לאומי