הליך של יישוב סכסוך בין שני גורמים באמצעות העברת הדיון בסכסוך לגורם שלישי, אותו מסמיכים הצדדים לסכסוך לפסוק בעניינם. לשם מניעת הנזק הנגרם עקב סכסוכי עבודה וליישובם המהיר של סכסוכים אלה, הוגדרו בחוקי העבודה ובהסכמים קיבוציים מנגנוני בוררות אחדים:

 המוסד לבוררות מוסכמת בשירותים הציבוריים;

• בוררות מוסכמת לפי חוק הבוררות, תשכ"ח-1968;
• בוררות מוסכמת לפי חוק יישוב סכסוכי עבודה, תשי"ז-1957;
• בוררות חובה לפי חוק יישוב סכסוכי עבודה, אשר ניתן להפעילה רק בנסיבות מסוימות בסכסוכים בשירות הציבורי (הצעות להנהיג בוררות חובה בכל המשק, במטרה לבער את תופעת השביתות, לא נתקבלו).

מבחינת מקור החיוב לפנייה לבוררות, קיימים שני סוגים של בוררות:

• בוררות חובה (compulsory arbitration): בוררות הנובעת מכוח חוק המחייב בוררות בסכסוכי עבודה מסוימים. שם בעל דימוי נעים יותר לבוררות זו הוא בוררות בהתאם לחוק (legistlated arbitration).
• בוררות מוסכמת (voluntary arbitration): בוררות הנובעת מכוח הסכם בין הצדדים ליחסי העבודה המחייב אותם להפנות סכסוכים ביניהם לבוררות. מרגע שנחתם ההסכם המחייב בוררות, אין החובה לפנות לבוררות במקרה זה פחותה מאשר במקרה של בוררות חובה, ההבדל בין שני סוגי הבוררות הוא במקור ממנו נובע החיוב לפנות לבוררות.

מבחינת מהות הסכסוך המועבר לבוררות, ממוינים הסכסוכים בדומה לסכסוכי עבודה:

• בוררות כלכלית (contract negotiation arbitration) או בוררות אינטרסים (interest arbitration) עוסקת בחילוקי דעות בעניין יצירת זכויות חדשות.
• בוררות קובלנה (grievance arbitration) או בוררות זכויות (arbitration over rights) עוסקת בחילוקי דעות לגבי הפרשנות של זכויות קיימות.