במקרים רבים שבהם מנפיקה חברה לציבור ניירות-ערך (מניות, אופציות, אגרות-חוב), מקובל לשלב בהנפקה זו גם הנפקה לעובדי החברה בתנאי רכישה מועדפים, שכוללים:

• מחיר מופחת של המניות או האופציות המונפקות, עד כדי הקצאה ללא תמורה של אופציות לעובדים.
• הקצאת מכסה מיוחדת של מניות לעובדים בלבד, שיש בה יתרון כאשר צפוי ביקוש גדול למניות המונפקות, או כאשר ההנפקה היא בדרך של זכויות.
• העמדת הלוואות נוחות לעובדים למימון רכישת המניות.

לעתים קרובות מלווים תנאים מועדפים אלה בדרישה מן העובד שלא למכור במשך שנים אחדות את ניירות הערך שהוקצו לו.

המיסוי של הקצאת ניירות ערך לעובדים הוא נושא מורכב, ובו ניואנסים רבים, עקב הקושי לקבוע את גובה ההטבה שלה זכה העובד בתנאי ההנפקה המשופרים. ביסוד נושא זה נמצאים שני סעיפים בפקודת מס הכנסה, המציעים שני מסלולים שונים למיסוי ניירות הערך:

• סעיף 3(ט): סעיף זה עוסק באופן כללי במיסוין של הטבות לעובדים. בהתאם לסעיף זה, מיסוי ניירות הערך נעשה בעת שהם הופכים לסחירים (זהו אירוע מס). במצב הפחות שגרתי, שבו ניירות הערך סחירים כבר בעת קבלתם, עמדתה של רשות המסים היא שיש למסות אותם ביום קבלתם. ההכנסה הזקופה שלפיה מחושב המס על ניירות הערך נחשבת להכנסת עבודה.
• סעיף 102: סעיף זה עוסק במפורש במיסוים של ניירות ערך הניתנים לעובדים. תנאי עיקרי בסעיף זה הוא החזקת ניירות הערך בידי נאמן לתקופה של שנתיים לפחות, כך שהעובד אינו יכול למכור אותם בתקופה זו. ניירות ערך המקיימים את התנאים המפורטים בסעיף זה חייבות במס בעת מכירתם, או בעת משיכתם מהנאמן - המוקדם מבין השניים. ההכנסה הזקופה שלפיה מחושב המס על ניירות הערך נחשבת לרווח הון, אם כי במקרים מסוימים דורשת נציבות מס הכנסה לראותה כהכנסת עבודה.

 לאתר The National Center for Employee Ownership.